על גבעה רחוקה

עַל גִּבְעָGה רְחוֹקָGה, סֵמֶל בּוּזC וּמַכְאוֹב
צְּלָב עָמַDד, מְחֻסְפָּס וְעַתִּיGק  D
אֲהַבְתִּיוG, כִּי עָלָGיו הַיָּקָCר מִכֻּלָם
אֶת חַיָּיוD לָעוֹלָם הֶעֱנִיק

כּה אוֹהַAmב אֶת הַצְּלָDב הָעַתִּיGק
עַד אַנִּיCחַ, לִבְסוֹDף, מַשָאִGי
אֶצָּמֵEmד אֶל הַצְּלָב הָעַתִּיAmק
עַד אֲשֶGר יִנָּתֵDן לִי כִּתְרִGי

זֶה הַצְּלָGב הָעַתִּיGק, הַבָּזCוּי בָּעוֹלָם
יִמְשְׁכֵDנִי בְּכוֹחַ מֻפְלָGא  D
שֶה אֱלGוֹהַ יָGקָר תִּפְאַרְתּCוֹ שָׁם זָנַח
וּנְשָאָDה עַד לְתֵל גָּלְגָּלתָּGא

בּוֹ, בָּצְּGלב הָעַתִּGיק, הַמְגּוֹאָCל בְּדָמִים
כְּמִין יוֹפִDי נִשְגָב אֶחֱזֶGה  D
מֵת עָלָיGו בֶּן הָאֵGל לְקַדְשֵCנִי בַּדָם
מֵת עָלָDיו שְׁכוּחַ אֵל וְנִבְזֶGה

לַמּוּקָGע עַל הַצְּלָGב אֶשָבַCע אֱמוּנִים
אָת קְלוֹDנוֹ אֶעֱמוֹס בְּשִמְחָGה  D
יוֹם אֶחָGד אֶקָּרֵGא אֶל בֵּיתִCי הֶחָדָש
וּמִיֶּDגַע אֶמְצָא מְנוּחָGה